צרור המור על התורה
ובמדרש הגלוי שאלו מה טעם ייחס בכאן אלו הג' שבטים בלבד. כי ראוי היה ליחסם כולם. ואמרו כי אלו הג' שבטים נהגו שררה במצרים אחר יוסף. כי אחר שמת יוסף נהג שררה ראובן. ואחר שמת ראובן נהג שררה שמעון. ואחר מות שמעון נהג שררה לוי. לפי שלוי האריך ימים יותר מכולם. ולכן אמרו שכל זמן שהיה אחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד. והטעם לפי שנהגו שררה במצרים אלו הג' שבטים אחר מות יוסף. לפי שיעקב אביהם בירך כל השבטים זולת ראובן ושמעון ולוי שלא ברכם אלא קנטרם בדברים קשים. והם האזינו ושתקו וקבלו תוכחותיו. כמאמר אביהם ושמעו אל ישראל אביכם ואל תקוצו בתוכחתו. לכן זכו ונהגו שררה במצרים אלו הג' שבטים יותר מכל אחיהם. ולכן ייחס בכאן אלו השלשה שבטים לבד. ואמר אלה ראשי בית אבותם שהיו ראשים ומלכים במצרים בזמן השעבוד. בני ראובן ובני שמעון ובני לוי ע"כ. וע"ד הפשט נראה שהטעם שייחס בכאן אלו השלשה שבטים ולא ייחסם כולם. להורות לנו מעלת משה ואהרן שנבחרו בבחירה ורצון והשגחה גמורה. ולא על צד הקרי וההזדמן. ורצה השם להראות לישראל איך חפש בנר אלהים כל מצפוני ישראל. ולא מצא אנשים אחרים ראוים כמשה ואהרן. וכן תמצא כשרצה השם למשוח לדוד אמר שילך אל בית ישי כי ראיתי בבניו לי מלך. ולפי שלא יאמרו ישראל כשנמשח דוד הקטן שהיה במקרה. צוה שיוציאו לו כל בניו אחד לאחד למצוא חשבון. לא ראה בבניו מלך והיה אומר גם בזה לא בחר ה'. וכשראה את אליאב שהיה גדול בקומה וטוב למראה אמר זהו. ואמר לו השם אל תביט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו. עד שבא דוד שהיה אחרי הצאן ואמר לו השם קום משחהו כי זהו הנבחר. ולכן אמרו ז"ל כי ישי ובניו אמרו היא נפלאת בעינינו. בענין שכל העולם יראו בעין איך נבחר בבחירה והשגחה גמורה. וכן הענין עצמו במשה ואהרן. כי לפי שהיה בכאן תחלת המכות להוציא ישראל ממצרים. רצה השם בראשונה להראות איך משה ואהרן היו גבורים לעמוד בפרץ. ואין בכל ישראל כמותם בחכמה ובמעלה ובגבורה ובנבואה. ולכן התחיל השם לחפש בכל ישראל אם ימצא בהם איש ראוי. והתחיל בראובן לפי שהוא ראש היחס אולי ימצא בו איש כלבבו. והתחיל ואמר בני ראובן פלוני ופלוני. וכשלא מצא ראה שלא בחר בו ה'. ואח"כ צוה להוציא לשמעון אולי ימצא בו איש ראוי. והתחיל למנות ובני שמעון פלוני ופלוני. וכשראה שלא מצא אמר גם בזה לא בחר בו ה'. ואחר כך צוה להוציא ללוי אולי ימצא בו איש כלבבו. והתחיל ואמר ואלה שמות בני לוי פלוני ופלוני. התחיל להאריך בכל בניו לראות אם ימצא איש כלבבו. ואמר בני גרשון פלוני ופלוני ולא מצא. וכן בבני קהת ובבני מררי. וחזר ואמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו ותלד לו את אהרן ואת משה. אף על פי שכבר מצא בקשתו. בשביל כבודם ייחס כל השבט ואמר ובני יצהר. ויקח אהרן וכו' ואלעזר בן אהרן וגומר אלה ראשי אבות הלוים למשפחותם. ואחר שגמר ליחסם סמך ואמר הוא אהרן ומשה. כלומר אלו הם שהיינו מבקשים ולא נמצאו בכל ישראל כמותם. ולכן אחר שמצא איש כלבבו בזה השבט. לא חשש ליחס שאר השבטים. וכל זה להורות שנבחרו בבחירה ובהשגחה גמורה ולא במקרה. וזהו הוא אהרן ומשה שהיינו מבקשים אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל. ולא לקחו הם השררה אלא במאמר השם. וחזר לומר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים. וחזר לומר הוא משה ואהרן. להורות שהיו שלמים בכל המעלות במעלת הנבואה ובמעלת הגבורה ובמעלת החכמה והמדות. כי אלו הם שלש חלקי האדם. ולכן כנגד הראשונה שהיא מעלת הנבואה. אמר הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם דרכי הנבואה. ולכן הזכיר לאהרן בראשונה לפי שהוא היה נביא במצרים קודם משה כמאמר יחזקאל. וכנגד מעלת הגבורה אמר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים. והיה להם כח גדול וגבורה עצומה לדבר אל פרעה מלך מצרים ולשברו במכות מופלאות. וכנגד מעלות המדות אמר הוא משה ואהרן מופשטים מכל אלו המעלות השנים היו משה ואהרן אנשי מדות מצד עצמם. ולכן אמר בכאן הוא משה בראשונה. לפי שבמדות היה עולה על אהרן במעלת הטוב. ולכן כתב בו בלידתו ותרא אותו כי טוב הוא. ובסוף כתיב והאיש משה עניו מאד מכל האדם. להורות שהיה שפל ועניו מאד כמו שאמרו מאד מאד הוי שפל רוח. כי זה הוציאוהו ממאמר עניו מאד. ואחר שהם כלולים בכל אלו המעלות. עין בעין יראו כי אין בכל ישראל כמותם. ולכן נבחרו. ולכן נתיחסו בכאן אלו הג' שבטים לבד. ואחר שמשה היה ראוי. אמר מיד דבר אל פרעה. ולהורות על מעלת אהרן ג"כ אמר ואהרן אחיך יהיה נביאך. ולהורות על מעלתם ועל גבורתם. חתם הפרשה ואמר ומשה בן פ' שנה וגו'. כי אלו הי' בן (ארבעים) [ל'] לכח לא היה כ"כ פלא. אבל הי' בן פ' שנה ויותר בדברם אל פרעה בגבורת גבורה ומפורסמת כאלו הי' בן ל' שנה:
צרור המור על התורה
אחר כך צוה שיעשו כיור וכנו לרחצה. ופירש סדר עשיית שמן המשחה ועשיית הקטרת. כי זה סיום כל ענייני המשכן. והרמז בזה כי מיד צוה ונתנו איש כופר נפשו לה'. להודיענו שכל ענייני המשכן הם לתועלת ישראל. ולהשלים נפשם ולכפר על חטאתם. ולא יתגאו לילך אחרי השררה והמעלה. לפני הש"י לא ניכר שוע לפני דל. והדבק אל הש"י הוא הכלי השבור. והוא לב נשבר ונדכה. וזהו מחצית השקל ולא שקל שלם. ולפי שלזה צריך רחיצה וטהרה כאומר רחצו הזכו וגומר. צוה מיד ועשית כיור נחשת לרחצה ונתת שמה מים. לטהר הטומאה. וזהו ורחצו אהרן ובניו ממנו ובבואם אל אהל מועד. כי כל הרוצה להתדבק בהש"י וליכנס למחנה שכינה. צריך להסיר תחלה ממנו דעות זרות שהם מטמאים הגוף והנפש. ולכן צוה ירחצו מים ולא ימותו. וכל זאת ההכנה צריכה להכנס לעולם העליון. וזהו או בגשתם אל המזבח. כאומרם ז"ל מיכא"ל הכהן גדול מעלה נשמתן של צדיקים על המזבח של מעלה. וזה רמוז באומרו ולקח הכהן הטנא מידך. ולפי שזאת הרחיצה צוה שתהיה במים. בא ופירש שאלו המים הם מי תורה שנקראים מים חיים. וזהו ואתה קח לך בשמים ראש וגומר. ושמן זית הין ועשית אותו שמן משחת קדש. וכבר פירשתי למעלה כי שמן זית זך הוא רמז לתורה שיש בה כ"ז אותיות כמנין ז"ך. וזהו שמן משחת קדש רמז לתורה. דכתיב לריח שמניך טובים. תורה שבכתב ותורה שבע"פ. ולפי שהשמן הוא רמז לתורה שהיא קיימת. אמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. להורות שיהיה בהויתו לעד לעולם לדורותיכם. וזה שאמרו בכל מקום שכתוב לי. אינו זז משם לא בעה"ז ולא בעה"ב. בכהנים כתיב ונתנו לי. בלוים כתיב והיו לי הלוים. בישראל כתיב כי לי בני ישראל. בבכורות כתיב כי לי כל בכור. בסנהדרין כתיב אספה לי שבעים איש. בארץ ישראל כתיב כי לי הארץ. בירושלם כתיב העיר אשר בחרתי לי. במלכות בית דוד כתיב כי ראיתי בבניו לי מלך בתרומה כתיב ויקחו לי תרומה. במקדש כתיב ועשו לי מקדש. במזבח כתיב מזבח אדמה תעשה לי. בקרבן כתוב להקריב לי במועדו. בשמן המשחה כתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי. הא כיצד בכל מקום שכתוב לי. אינו זז משם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. וזה מורה על מה שכתבתי שזה רמז לתורה שהיא קיימת לעולם. ולכן נקראת ברית מלח שמקיימת ונותנת טעם לכל הדברים. בין לכהנים בין ללוים בין לישראל בין למלכים בין למקדש. ולהורות על מעלת השמן הזה אמרו ג"כ שמן משחת קדש יהיה זה. נסים הרבה נעשו בשמן המשחה שעשה משה. שנמשחו בו אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים וכלי המשכן של זהב ושל נחשת. ונמשחו ממנו כל הכהנים הגדולים והמלכים. ואפי' כ"ג בן כ"ג טעון משיחה עד עשרה דורות. ועדיין הוא קיים לעתיד. שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. ולהורות שזה רמז על התורה. אמר על בשר אדם לא ייסך. שאין ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אחר שהיא קיימת לעתיד. וכן אמרו והאוכל הנאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. והלל אומר ודישתמש בתגא חלף. כנגד איש אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו:
ילקוט שמעוני על התורה
והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי. אמר לו הקב"ה למשה אתה דן דין קשה חייך שאני מודיעך שאי אתה דן דין קשה שאני מביא עליך דין שתלמיד תלמדיך יכול לשמעו ואין אתה יכול לשמעו ואי זה זה דינן של בנות צלפחד, וכן הוא אומר ויקרב משה את משפטן לפני ה'. כיוצא בו אתה אומר ויגש שאול את שמואל בתוך השער וגו' ויען שמואל את שאול ויאמר אנכי הרואה, אמר לו הקב"ה אתה הוא רואה אני מודיעך שאין אתה רואה, ואימתי הודיעו, בשעה שאמר לו מלא קרנך שמן, מהו אמר לו ויהי בבואם וירא את אליאב וגו' אמר הקב"ה אמרת שאני רואה אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו וגו'. ואצוה אתכם בעת ההיא אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות: